רוח הזאר - רוח העבודה הזרה
יש קללות שאינן מסתיימות עם המוות. הן מחכות בשקט לדור הבא.
יש רוחות שאנשים מזכירים בלחישה, כאילו עצם הזכרת שמן עלולה להעיר אותן. רוח הזאר (Zar) באמהרית, רוח העבודה הזרה היא אחת מהן. במשך דורות שלמים היא פעלה מאחורי הקלעים של משפחות, בתים וחפצים, לעיתים מבלי שהאדם כלל מבין מה באמת עומד מאחורי הסבל שהוא חווה.
הרוח הזאת איננה נתפסת במסורות העתיקות כסתם "השפעה שלילית". היא מתוארת כישות טומאה ממשית, רוח הקשורה לעבודה זרה ולפולחנים אסורים. רוח זו מתאפיינת ב"היצמדות" עקשנית לאדם, למשפחתו או לחפציו הפיזיים, והיא נושאת עמה קללה ששורשיה נעוצים בפולחן אסור ובמרידה בבורא.
היא חודרת לחיינו דרך "שערים" פיזיים ורוחניים שאנו או אבותינו פתחנו. לעיתים היא מגיעה כירושה משפחתית תורשתית, התובעת את יורשי המשפחה בשל זבחים ופולחנים שהוקרבו לשדים דורות אחורה. ולעיתים היא נצמדת לחפצים שנגעו בטומאה החל מתרפים עתיקים וכלה בחפצים מודרניים, כמו תוספות שיער אנושי שמקורו בגופות או בנדרים שהוקרבו במקדשי אלילים.
כאן נחשוף את טבעה האכזרי של רוח הזאר רוח הדורשת לעיתים "קורבן דם", ומחוללת חולי, עקרות וריקנות רוחנית בקרב קורבנותיה. נבין כיצד השאיפה האנושית ליופי, לכוח או לפתרונות קסם אצל מכשפים ומתקשרים מעניקה לרוח זו "רישיון חוקי" לשעבד את הנשמה.
כדי להבין כיצד רוח הזאר ממשיכה לפעול גם בדורנו, עלינו להבין תחילה אמת רחבה יותר: העבודה הזרה מעולם לא נעלמה מן העולם היא רק שינתה צורה.
אם נדמה לאדם המערבי כי עבודת אלילים היא תופעה קדומה, השייכת למדבריות עתיקים, לשבטים נידחים או למקדשים נשכחים, הרי שזו אחת האשליות המסוכנות ביותר של העידן המודרני.
די להזכיר את אזהרת הכתוב:
"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָיַ" (שמות כ', ג') ציווי שלא הוגבל לתרבות, לזמן או לגאוגרפיה.
בעולם הקדום, וגם כיום באזורים כמו אסיה, אפריקה ודרום אמריקה, לבשה העבודה הזרה צורה גלויה: מזבחות, פסלים, זבחים וקורבנות דם. הפולחן מוחשי, דרמטי וחשוף לעין. אך השורש הרוחני נותר זהה המרידה בבורא והחלפתו בכוח אחר.
עבודת אלילים איננה תופעה אתנית או גאוגרפית, היא מציאות רוחנית המשתנה בהתאם לרוח התקופה.
השטן איננו נאמן למסורת חיצונית הוא נאמן למטרה. בכל תרבות הוא מחליף מסכה, מתאים שפה, מאמץ אידיאולוגיה עכשווית ומשווק את אותה מהות ישנה באריזה חדשה.
במרחבים מסוימים בעולם, שבהם הפולחן עדיין גלוי וישיר, העבודה הזרה מופיעה בצורתה המסורתית טקסים, מקדשים, הקרבת קורבנות וטקסי כישוף. אולם במערב המתוחכם, הרציונלי והטכנולוגי, אותה מהות עצמה מתורגמת לשפה אחרת: שפה של "אנרגיות", "מודעות", "עצמה אישית", "קוסמוס", "יקום מיטיב" ו"רוחניות ללא אלוהים".
האלילים אינם עוד בהכרח פסלים מאבן, הם אידיאולוגיות, חפצים טעוני משמעות מיסטית, תורות סוד, אובססיות אסתטיות, פולחן הגוף והעצמי והמרד העקרוני בכל סמכות אלוהית.
התרבות המערבית אולי מרגישה רחוקה מקורבנות דם, אך אינה רחוקה מהקרבת נפש. במקום להניח כבש על מזבח, האדם מניח את זהותו, את טוהר גופו, את אמונתו ואת חירותו על מזבח ה"קדמה", ה"חופש" וה"הגשמה העצמית". במקום להשתחוות לפסל, הוא משתחווה לתשוקה, לכוח, להצלחה או לפתרונות מיסטיים מהירים.
ובדיוק שם נפתחים אותם "שערים" שעליהם דיברנו שערים מודרניים, מעוצבים היטב, עטופים בלגיטימציה תרבותית.
רוח הזאר איננה כבולה לאפריקה, לאסיה או לדרום אמריקה. היא כבולה רק לדבר אחד לרישיון רוחני שניתן לה. וכאשר האדם מחפש כוח מחוץ לבורא, ידע מחוץ לגבולותיו או פתרון קסם העוקף תשובה וקדושה הוא נכנס לאותו עיקרון עתיק של עבודה זרה, גם אם המעטפת השתנתה לחלוטין.
לפיכך, הדיון בעבודת אלילים הוא גם חשבון נפש תרבותי. אין מדובר בשאלה מה אחרים עושים, אלא היכן אנו אנשי העולם המודרני החלפנו את האל החי במושגים נוצצים, בחוויות רוחניות מעורפלות או בכוחות שאינם ממנו.
זוהי נקודת המוצא להבנת רוח הזאר בדורנו: לא כרוח אקזוטית השייכת ל"אחרים", אלא כמהות רוחנית היודעת להתאים עצמה לכל תרבות ולהסתתר דווקא במקום שבו נדמה לנו שאיננה קיימת.
שורשי האחיזה ומנגנוני החדירה של הזאר:
1. שד בקו הדם ירושת הזאר - ירושה משפחתית
רוח הזאר פועלת כשד תורשתי הפועל בתוך קו הדם המשפחתי. היא איננה רוח חולפת, אלא ישות הנקשרת למשפחה שלמה ועוברת מדור לדור, לעיתים ללא כל קשר למעשיהם האישיים של בני הדור החדש. מרגע שהוזמנה היא רואה במשפחה טריטוריה שלה.
חדירת הרוח למשפחה מתחילה לרוב כאשר אחד מאבות המשפחה סב, סבתא או אדם בדורות קודמים פנה לעבודה זרה ופתח את הדלת לעולם השדים. הדבר נעשה דרך פולחנים מכוונים: הקמת מזבחות, ביצוע טקסים, זימון רוחות והקרבת קורבנות. במסורות שונות הקורבנות כוללים בעלי חיים כמו תרנגולות, עיזים וכבשים ובמקרים הקיצוניים ביותר אף קורבנות אדם ילדים חפים מפשע שהוקרבו בשם אותם כוחות אפלים.
מעשים אלה הם ברית ממשית. הברית שנכרתת בפולחן מעניקה לשד מעין "רישיון רוחני" להתבסס בתוך התא המשפחתי. לכן, גם כאשר האדם שפתח את הדלת מת הרוח אינה מסתלקת. מבחינתה, הברית עדיין בתוקף. היא ממשיכה לראות ביורשי המשפחה את מחויבי הפולחן, ותובעת מהם להמשיך את מה שהחל בדורות הקודמים.
הדור החדש נולד לתוך המציאות הזאת לעיתים מבלי לדעת כלל מה עומד מאחוריה. אך למרות חוסר הידיעה, ההשפעה מורגשת: סיוטים חוזרים, פחדים בלתי מוסברים, מחלות או אירועים חריגים הפוקדים שוב ושוב את אותה משפחה. מדובר בתוצאה של שד שנכנס אל תוך מורשת המשפחה ואינו מוכן לעזוב.
כאשר בני הדור החדש מסרבים להמשיך בפולחן או פשוט אינם מודעים אליו השד מגיב באלימות. מכיוון שהוא ניזון מדם, הוא דורש להמשיך לקבל את הקורבן שהובטח לו. כאשר הקורבן אינו ניתן מרצון, הוא נלקח בכוח.
במקרים רבים הדבר מתבטא בדרכים של סבל גופני. אצל גברים, השפעת הרוח מיוחסת לקטטות בלתי נשלטות, פציעות חוזרות, תאונות, חתכים ודימומים שונים כאילו הדם נדרש להישפך שוב ושוב. אצל נשים, הפגיעה מכוונת לעיתים אל הגוף הנשי עצמו: דימומי נידה חריגים, כאבים קשים, סיבוכי הריון, הפלות חוזרות ודימומים קשים בלידה. כל אלה נתפסים כניסיון של הרוח להשיג את "קורבן הדם" שהיא דורשת מן המשפחה.
כאשר הדרישות ממשיכות להידחות לאורך זמן, הרוח עלולה להסלים את פעולתה עד למצבים של התמוטטות נפשית, טירוף, שיגעון או אובדן שליטה בקרב בני המשפחה. בכך היא מבקשת להחזיר לעצמה את השליטה שאבדה לה כאשר הפולחן הופסק.
2. פנייה למכשפים, למתקשרים ובעלי אוב
אחת הדרכים המסוכנות ביותר שבהן אדם מעניק לרוחות טומאה מסוג הזאר אחיזה בחייו היא הפנייה למכשפים, מתקשרים ומטפלים רוחניים העובדים עם כוחות שאינם מאלוהים. כאשר אדם פונה לקוראי קלפים, למדיומים, ל"מרפאים אנרגטיים", למתקשרים עם רוחות, לאנשים הטוענים לכוחות על־טבעיים או לרבנים מקובלים הוא איננו מקבל רק עצה או טיפול. עצם הפנייה היא מעשה של הזמנה. היא יוצרת קשר רוחני ומעניקה לרוח הטומאה רישיון להיכנס לחייו. האיסור נאמר בויקרא י״ט, ל״א "אַל־תִּפְנוּ אֶל־הָאֹבֹת וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִים, אַל־תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." אלוהים אוסר לפנות אל כוחות זרים כי בפנייה אליהם אנו נטמאים.
בהרבה מקרים בעלי האוב ילבשו ״תחפושת״ של אנשים רגילים, יצהירו שהם מאמינים באלוהים, ואפילו ישתמשו בספר תהילים או בתנך כדי להראות קשר ״לקדושה״. אך זוהי חלק מהתרמית כדי לגרום לכם מצפונית להירגע שאתם לא פונים לעבודה זרה.
לעיתים האדם כלל אינו מחפש את העולם הזה. הוא פשוט נמצא במצוקה. החיים מתפרקים סביבו: בעיות בזוגיות, קשיים בפרנסה, מחלות, מתחים בעבודה, תחושת תקיעות מתמשכת. הוא מנסה הכול פונה לרופאים, לפסיכולוגים, משנה הרגלים, מחפש פתרונות אך דבר אינו משתנה. דווקא ברגעים הללו, כשהייאוש גובר והלב מחפש מוצא, מגיעה ההצעה המסוכנת.
מישהו בסביבה אומר לו: “אני מכיר אדם עם כוחות מיוחדים. הוא עזר לי, פתר לי את כל הבעיות. קח את המספר שלו.”
הדברים נשמעים תמימים, אפילו מלאי תקווה. אך ברגע שאדם מרים את הטלפון, מגיע לפגישה או מבקש עזרה מאותו אדם הוא מכניס את עצמו למרחב רוחני מסוכן. שם בדיוק נפתחת הדלת.
מתקשרים ומכשפים אינם פועלים לבדם. הכוח שהם מפעילים מגיע משדים ורוחות טומאה הפועלות דרכם. כאשר האדם מבקש מהם עזרה, הוא למעשה מסכים גם אם אינו מבין זאת להכניס את אותו כוח לחייו. השד שעבד דרך ה"מטפל" עובר אל הפונה עצמו ונאחז בו.
לעיתים קרובות השלב הראשון מלווה דווקא בתחושת הקלה. בעיה מסוימת מסתדרת, מתח מסוים נרגע, ואפילו נדמה שהדברים מתחילים להשתפר. אך ההקלה הזאת איננה עדות לריפוי אלא חלק מההטעיה. רוח הטומאה נותנת תחילה תחושה של פתרון כדי לבסס את אחיזתה. האדם משתכנע שהכוח שפנה אליו מועיל לו, וכך הקשר מתעמק.
אך מאחורי ההקלה הזמנית מסתתרת תלות חדשה. במקום להשתחרר מהבעיה, האדם נקשר למקור רוחני זר. רוח הזאר שקיבל גישה לחייו אינו בא לברך אלא לשלוט ולהביא הרס. מה שנראה בתחילה כפתרון הופך בהדרגה לשעבוד, קשר שבו האדם תלוי בכוחות שאינם מאלוהים.
3. הצמדות לחפצים
התנ״ך עצמו כבר מציג רגע מצמרר שבו חפץ של עבודה זרה נכנס אל תוך משפחה קדושה. בספר בראשית מסופר שכאשר יעקב ברח מבית לבן, אביה של רחל. רחל עשתה מעשה נסתר: “וְרָחֵל גָּנְבָה אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ.” (בראשית ל״א, י״ט)
התרפים לא היו חפצים תמימים. בעולם הקדום הם היו פסלי אלילים ששימשו לניחוש, לפנייה לרוחות ולפולחנים של עבודה זרה. לבן, אביה של רחל, החזיק בהם כחלק מעבודתו האלילית. כאשר לבן רדף אחרי יעקב וחיפש את התרפים, רחל הסתירה אותם בדרך חריגה מאוד:
“וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם… וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ: אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי.” (בראשית ל״א, ל״ד–ל״ה)
הסתרה זו רומזת שהם היו מונחים מתחת לבגדיה, באזור גופה האינטימי. כלומר, חפצי העבודה הזרה הוחזקו סמוך למקום שממנו באים החיים עצמם הרחם.
יעקב כלל לא ידע שרחל לקחה את התרפים, ובכעסו על לבן הכריז: “עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה.” (בראשית ל״א, ל״ב)
זו הייתה הכרזה קשה, שנאמרה בלי לדעת שרחל היא המחזיקה בהם. זמן מה לאחר מכן מספר הכתוב כי רחל מתה בשעה שילדה את בנה בנימין:
“וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה…”(בראשית ל״ה, י״ח) על פי המסורת החפצים של עבודה זרה נשמרו דווקא במקום המסמל חיים ופוריות ומשום שהחפץ נושא טומאה רוח הטומאה קיבלה גישה לרחמה של רחל וברגע שיעקוב קילל את מי שגנב את התרפים הרוח הטומאה בחרה לפעול ולהביא הרס ולמותה של רחל. וביום שבו אותו מקום נועד להביא חיים לעולם רחל עצמה מצאה בו את מותה בנסיבות מצערות מאוד.
רוח הזאר היא ישות הפועלת באופן טפילי, כלומר כזו המחפשת נקודת אחיזה במציאות החומרית. בניגוד לרוחות הפועלות באופן מופשט בלבד, הזאר מיוחס ליכולת להיקשר לחפצים פיזיים, וכך ליצור דרכם נוכחות והשפעה במרחב חייו של האדם. כאשר חפץ מסוים נקשר לפולחן, לטומאה או לשימוש רוחני אסור, הוא עלול להפוך למעין “עוגן” רוחני שמאפשר לרוח להיצמד אליו ולהשתמש בו כנקודת מעבר אל חייו של האדם הנמצא במגע עמו.
רעיון זה של הצמדות רוחנית לחפצים אינו ייחודי, בתרבויות רבות קיימת תפיסה שלפיה חפצים שנעשה בהם שימוש בפולחן או בעבודה זרה עלולים לשאת עמם מטען רוחני מסוים. כאשר חפץ כזה נשמר, מועבר בירושה או נמצא בשימוש מתמשך בתוך הבית או על גוף האדם, הוא עשוי להיחשב ככזה שמאפשר לרוח להמשיך לפעול דרך אותו חפץ.
החפץ עצמו נעשה יותר מאובייקט דומם הוא הופך למעין כלי קיבול או נקודת אחיזה שבאמצעותה רוח הזאר מקיים קשר עם האדם או עם סביבתו. בשל כך, קיימת זהירות מיוחדת ביחס לחפצים הקשורים לפולחנים, לקמעות, לפסלי אלילים או לכל חפץ שהיה חלק ממנהג רוחני.
חפצי עבודה זרה חפצים שביצעו עליהם טקסים, שומשו לפולחן לאל זר או מייצגים את מלכות החושך ותורותיו נושאים את רוח הזאר.
הנפוצים בהם:
- תוספות שיער: תוספות שיער הנמכרות כיום בשוק נראות חדשות, מבריקות ועטופות באריזות יוקרתיות אך מאחורי המראה האסתטי מסתתר לעיתים סיפור מורכב הרבה יותר. חלק משמעותי מן השיער האנושי בעולם מקורו במקדשים הינדיים בהודו, ובהם גם ב־מקדש טירומלה, שם מאמינים גוזזים את שיערם כחלק מטקס נדר והקרבה לאליל, בתמורה לברכה, רפואה או ישועה אישית. השיער שנגזז נאסף, נמכר לסוחרים בינלאומיים ומגיע למפעלי עיבוד ומשם לשוק העולמי כתוספות שיער יוקרתיות. גם כאשר מדובר ב"שיער הודי", "שיער תאילנדי" ואף שיער ממדינות במזרח אירופה, לעיתים מקורו כרוך במנהגים דתיים וטקסיים שאינם גלויים לצרכן הסופי. והמשמעות הרוחנית היא שהשיער שהנשים קונות פותח את הדלת לרוח הזאר להיכנס לחייהן.
זוהי לא אגדה אורבנית ניתן למצוא מידע רחב באינטרנט בנושא התוספות שיער שמגיעות ממקדשים.
קישור לאחת הכתבות בעברית לגבי מקור התוספות https://www.mako.co.il/women-beauty/hair/Article-0e9932fc082b731006.htm
- טומאת המת: עוד מקור לתוספות שיער נפוץ בעולם. שיער שנגזז ממתים בשעת המוות שלהם לפני קבורה ללא ידיעת המשפחה. במיוחד באיזורים בהם סובלים מעוני, יש משפחות שלא יכולות לשאת בהוצאה הכלכלית של קבורה ולכן מוכרים את גופות יקריהם ״למחקר רפואי״ ויש אנשים שמנצלים זאת וגוזזים את השיער. למה? כי השיער שווה כסף. תעשיית תוספות השיער מגלגלת מיליארדים. כמובן שלפני שיווק התוספות שיער הם מעבדים, צובעים ואורזים את זה בעטיפות יוקרתיות עם תמונות של דוגמניות יפות. ובכך מטשטשים את כל התהליך האפל שמתבצע כדי להשיג את אותו השיער. טומאת המת היא אחת הטומאות החמורות ביותר בתנך, הגופה טמאה וכל מה שיוצא ממנה לכן גם כאן רוח הזאר נמצאת וכאשר תוספות שיער מסוג כזה נמצאות על נשים הן מכניסות את רוח הזאר לחייהן.
- אמצעים לפולחן טקסי: כאשר אדם מדליק קטורת או מרווה כחלק מ"טיהור אנרגטי", משתמש בקריסטלים ל"איזון צ’אקרות", מתרגל יוגה ומדיטציות שמקורן בתפיסות דתיות מזרחיות, פותח קלפי טארוט, נעזר במטוטלת, באבני חן טעונות, בקערות טיבטיות, ברייקי, בתקשור, באסטרולוגיה, בנומרולוגיה או בטקסי זימון כלים שנולדו מתוך מערכות אמונה זרות מהווים דלת לחייו של האדם. האמצעים שנועדו "לפתוח אנרגיה", "לזמן שפע", "לנקות חסימות", "למשוך אהבה" או "להתחבר ליקום" פועלים מתוך תפיסה שמחליפה את האלוהים בכוח אחר כמו אנרגיה, תדר, ישויות, מדריכים רוחניים או כוחות קוסמיים. ברגע שאדם משתמש באמצעים כאלה, הוא אינו רק מבצע פעולה חיצונית הוא פונה למקור סמכות רוחני שאינו אלוהי. דרך הסכמה, דרך השתתפות, דרך פתיחת דלת הזו נכנסות רוחות הזאר.
- ספרים: ישנם ספרים שאינם רק טקסט מודפס על נייר אלא נושאים מטען רוחני שלם. כאשר מדובר בכתבים של דמויות כמו אושו או לובסנג רמפה, וכן בספרים העוסקים בתורות המזרח, מדיטציות אליליות, אנרגיות קוסמיות ותפיסות של “הארה” ללא אלוהים אין כאן עיון פילוסופי ניטרלי. אלו תורות שמבקשות לנתק את האדם מהתגלות אלוהית אישית ולהחליף אותה בכוח אנונימי, ביקום חסר פנים, ב“תודעה” חסרת מחויבות מוסרית. ספרות כזו מציגה רוחניות עוקפת־אלוהים: חיפוש חוויה, כוח פנימי, הארה עצמית אך ללא כניעה לריבונות אלוהית. המסר הסמוי הוא שהאדם יכול להתעלות בכוחות עצמו, לגלות “אמת פנימית” שאינה מחויבת לבורא. זו תפיסה שמסיטה בהדרגה את הלב במקום אמונה חיה באלוהים חיבור לאנרגיה, במקום תפילה טכניקה, במקום תשובה מודעות עצמית. ספרים אילו הם שערים רוחניים לרוחות הזאר שרוצות להרחיק את האדם מאלוהים. כאשר אדם קורא בהם, הוא איננו רק נחשף למידע הוא סופג השקפת עולם, שפה רוחנית ומערכת אמונית חלופית. כך נוצרת תזוזה התרחקות שקטה, הדרגתית, מהאמונה באלוהים אל רוחניות מופשטת וחסרת מחויבות.
חשוב לציין: אין אנו נגד השכלה, התפתחות או למידה אלא חושפים רובד נוסף שאנשים בדרך כלל לא שמים לב אליו ויכולים להיכנס למלכודת רוחנית. לכן אנו תמיד ממליצים גם אם אתם בחיפוש אחר האמת לשאת תפילה לאלוהי אברהם יצחק ויעקוב שידריך אתכם על ידי רוח האמת אל כל האמת ולא לפעול לפי תחושות בטן או רגשות.
4. השחתת הגוף והבריאה האלוהית
- פירסינג: יצירת חורים בגוף מעבר למקובל והטבעי כמו באוזניים (באף, בלשון, בטבור וכדומה) נתפסת כהמשך למסורות פגאניות עתיקות שבהן שינוי הגוף היה חלק מטקסי זהות ופולחן. כל פגיעה יזומה בשלמות הגוף למטרות ראווה.
- קעקועים: בתורה נאמר: “וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם” (ויקרא י"ט, כ"ח). קעקוע הוא סימן קבע בגוף חותם שאינו נמחק. כאשר מדובר בדימויים מאיימים כגון נחשים, עקרבים, גולגולות או סמלים מיסטיים, הדבר נתפס כהטבעת סמליות של חושך ומוות על הגוף עצמו.
- איפור וייפוי העיניים (תורת עזאזל): השימוש המוגזם בצבעי פנים ואיפור עיניים מפתה אינו רק עניין אסתטי, אלא המשך ישיר של "תורת עזאזל". עזאזל, אחד המלאכים הנופלים, לימד את בנות האדם את סודות ייפוי העיניים וצביעת הפנים כדי לעורר משיכה חיצונית, לערער את הצניעות ולהוביל לפיתוי ולחוסר ריסון. כאשר אישה משתמשת באיפור כבד כדי לכסות את פניה האמיתיות, בצורה מוגזמת על ידי שכבות של איפור, שימוש בריסים מלאכותיות, קעקועי גבות וכן הלאה היא יוצרת "מסכה" הדוחה את היצירה האלוהית המקורית. פעולה זו, הנובעת מגאווה חיצונית או מחוסר קבלה עצמית, מעניקה לרוח הזאר רישיון חוקי להיכנס לחייה ולהשתלט על מחשבותיה ורגשותיה להעמיק חוסר בטחון, לגרום לאישה לרדוף עוד ועוד אחרי שינויים אסתטים ויצירת תלות באיפור עד כדי שהאישה יכולה להרגיש בכלא ולא לאהוב את עצמה בלי איפור.
- ניתוחים פלסטיים - שינוי היצירה: בתוך המציאות כיום, שבה נשים נמדדות ללא הרף לפי אידיאל יופי כמעט בלתי אפשרי, נולדת תחושת חוסר עמוקה כאילו הגוף כפי שנברא איננו מספיק. תחושה זו דוחפת רבות לחפש פתרונות קיצוניים יותר ויותר, עד לנקודה שבה הגוף עצמו הופך לזירת תיקונים ושינויים. כאן נכנסים לתמונה הניתוחים הפלסטיים לא עוד קישוט חיצוני זמני, אלא התערבות עמוקה שמעצבת מחדש את הגוף בניסיון להתאים אותו לאידיאל יופי מלאכותי. ניתוחים פלסטיים שנעשים לשם יופי בלבד כגון הגדלת חזה, מילוי שפתיים, הזרקות בוטוקס או שינוי מבנה האף מוצגים כאן כביטוי הקיצוני ביותר של דחיית הגוף כפי שנברא. כאשר אדם בוחר לשנות באופן יזום את מבנה גופו כדי להתאים אותו לאידיאל יופי משתנה, הדבר מבטא חוסר קבלה של הבריאה המקורית וניסיון לעצב מחדש את מה שניתן מלכתחילה. מעבר לסיכונים הבריאותיים הידועים הכרוכים בהתערבויות כאלה, מדובר גם בפרצה רוחנית.
התשוקה למראה “מושלם” והמאבק המתמיד לשנות את הגוף יוצרים קרקע שבה רוח הזאר יכולה להיאחז. הרצון לשנות את המראה שוב ושוב, מתוך גאווה חיצונית או חוסר שביעות רצון מהגוף, פותח פתח להשפעה רוחנית שלילית המעמיקה את תחושת החוסר ואת התלות בשינויים נוספים. נשים רבות מאמינות שאם רק יתקנו פרט אחד יגיע סוף סוף השקט הפנימי. אך פעמים רבות המרדף הזה אינו מסתיים שם, אלא רק פותח מעגל חדש של חיפוש אחר שלמות חיצונית.
5. קיום טקסים ״להגנה״ או ״להוצאת עין הרע״:
בתרבויות רבות נפוצה האמונה כי ניתן להגן על האדם מפני עין הרע באמצעות טקסים וחפצים שונים. אנשים שורפים חומרים מסוימים, מעבירים חפצים מעל הגוף, מורחים סימנים, עונדים קמעות, סרטים אדומים, חמסות וסמלים שונים שנחשבים כמביאי הגנה. פעולות אלו מוצגות לעיתים כמסורת עממית תמימה או כדרך “להרחיק אנרגיה שלילית”, אך מקורן במסורות קדומות של פולחן ואמונות רוחניות שאינן נובעות מאמונה באלוהים אלא מכוחות אחרים.
החפצים שנועדו כביכול להגן הופכים בעצמם לנקודת אחיזה, דרכה רוח הזאר יכולה להיכנס למרחב חייו של האדם. כך מה שמוצג כהגנה הופך למעשה לשער סמוי שמכניס אל החיים כוח רוחני שבה להביא הרס.
סימני האחיזה של רוח הזאר והשפעתו
נציין כאן חלק מהסימנים:
- השד ניזון מדם: רוח הזאר, כשנכנסת לחייו של אדם, פועלת דרך הצורך שלה ב"קורבן דם". אצל גברים הדבר מתבטא במעורבות בקטטות אלימות, תאונות חוזרות ונשנות, פציעות פתאומיות, חתכים ודימומים פנימיים בשתן או בצואה כאילו הגוף משמש מקור הדם שהרוח דורשת.
אצל נשים, ההשפעה מכוונת אל הגוף הנשי והיכולת להביא חיים. היא מתבטאת במחזור כבד מאוד ולא סדיר, דימומים בלתי צפויים מחוץ למחזור, סיבוכי הריון מסוכנים ואף במקרים של הפלות או לידה קשה בכך הוא "דורש את קורבנו" דרך הגוף, ומשתמש בכאב ובסבל כדי לשמור על אחיזתו.
- כאבי ראש כרוניים: במיוחד בשימוש בתוספות שיער נגועות, מופיעים כאבי ראש עזים שאינם מגיבים לטיפול תרופתי, מיגרנות. גם כאשר האדם מפסיק לבצע פולחן או טקס שהיה רגיל לעשות הזאר מפעיל כאב פיזי ״כעונש״.
- סיוטים וחלומות זוועה: האדם אשר תפוס ברוח הטומאה הזאת יחלום לעיתים חלומות הקשורים למוות. חלומות שוב ושוב על מתים, על קברים פתוחים, על בתי קברות, על גופות או על מקומות הקשורים למוות ולאובדן. במצבים כאלה החלומות הופכים כמעט לחלון לעולם אפל יותר הם חוזרים שוב ושוב ומעמיקים את תחושת הכובד הנפשי גם לאחר ההתעוררות, כאילו משהו מן החוויה ממשיך ללוות את האדם גם במהלך היום.
- תחושת נוכחות זרה: לרוח הזאר מיוחסת תופעה ייחודית של הופעה חמקמקה בשולי שדה הראייה. אנשים מתארים תחושה כאילו משהו נע או עומד בצד העין צל חולף, תנועה מהירה או דמות מטושטשת הנקלטת רק לרגע קצר. אך ברגע שמפנים את הראש ומנסים להביט ישירות אל המקום שבו נדמה היה שהופיעה הדמות, אין שם דבר. התופעה יכולה לחזור על עצמה פעמים רבות שוב ושוב נוצרת התחושה שמישהו או משהו נמצא בקרבת מקום, אך הוא נשאר מחוץ לראייה הישירה. כך נוצרת חוויה מטרידה של נוכחות מורגשת אך בלתי נראית כאילו משהו עוקב או מתבונן מן הצד, אך נעלם בכל פעם שמנסים להתעמת איתו.
- שינויי אישיות קיצוניים: אחד הסימנים הבולטים המתוארים הוא שינוי חד בהתנהגות ובמצב הנפשי של האדם. אדם שהיה רגוע ומאוזן עלול לפתע לחוות התפרצויות כעס חריפות שאינן אופייניות לו, תגובות עצבניות וחוסר שליטה ברגשות במצבים שבעבר לא היו מעוררים בו תגובה כזו.
לצד זאת עשויה להופיע תחושת כבדות נפשית מתמשכת דיכאון עמוק, ירידה חדה במצב הרוח ואובדן שמחת החיים. במקרים מסוימים המחשבות נעשות קודרות יותר ויותר, עד כדי עיסוק חוזר במוות או תחושת ייאוש קשה. שינויים אלה יכולים להופיע בפתאומיות ולהרגיש לאדם כאילו משהו בתוכו השתנה או יצא משליטה, מצב שבו האישיות המוכרת לו ולסביבתו נדחקת הצידה ומתחלפת בהתנהגות חריגה וקיצונית.
- ריקון רוחני ואתאיזם: התרחקות הדרגתית של האדם מן האמונה באלוהים ומכל מה שקשור לקודש. בתחילה הדבר עשוי להופיע כאדישות כלפי תפילה, כתבי קודש או נושאים רוחניים, אך עם הזמן האדישות מתחלפת בניכור ואף בדחייה. דברים שבעבר עוררו יראת כבוד או תחושת קדושה מתחילים להיראות חסרי משמעות. בהדרגה מתפתחת תחושת ריקנות פנימית האמונה מתערערת, והאדם מאבד את הקשר הרוחני שהחזיק אותו בעבר. במקומה נכנסת תפיסה חומרית יותר של החיים, ולעיתים גם אימוץ של השקפות אתאיסטיות או ספקנות עמוקה כלפי כל דבר הקשור לאמונה. התוצאה היא מצב של חלל רוחני תחושה של ניתוק ממקור משמעות עמוק יותר ומן הקשר עם אלוהים.
- שרשרת של אסונות: כאשר רוח הזאר נצמדת למשפחה, רבים עלולים לחוות מוות מוקדם, סבל ואובדן לפני זמנם. כל מי שפנה לעבודה זרה בין אם כדי להשיג פרי בטן, פרנסה או הצלחה חותם למעשה על ברית עם כוחות הטומאה, וברית זו גובה מחיר כבד לדוגמה, אישה שלא הצליחה להיכנס להריון פנתה לבעלת אוב והצליחה להיכנס אך כל הישג שכזה מלווה בתשלום כבד. הרוח “תובעת” את מה שהוסכם עמה ללא ידיעת האישה. הילד שניתן לאותה אישה עלול למות בטרם עת או שהאם עצמה תסבול משיגעון, מחלות נפש קשות ואפילו עד התאבדות מה שנראה כפתרון נקודתי הופך במהרה לשרשרת של סבל והרס רוחני בתוך המשפחה.
כיצד לשבור את אחיזת רוח הזאר:
חפצי העבודה הזרה - השלב הראשון הוא הסרה מיידית של החפץ. כל פריט החשוד כקשור לעבודה זרה או לפולחן זר צריך להיות מורחק מהגוף ומהבית ללא דיחוי, כדי לנתק את נקודת האחיזה הראשונית של הרוח. כולל תוספות שיער, פסלים, אמצעי פולחני כגון קריסטלים, קטורת וכו.. לפי הכתובים כאשר החזקנו בעבודה זרה בין אם ביודעין או לא ביודעין אנו מצווים להשמיד את אותם פריטים לא רק להסיר אלא גם לשרוף “כִּי אִם־כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן, וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן, וַאֲשֵׁירֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן, וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ.” (דברים ז׳ 5)
השחתת הגוף והבריאה - “הֲלוֹא תֵּדְעוּ כִּי גּוּפְכֶם הוּא הֵיכַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם, אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם מֵאֵת אֱלֹהִים, וְאֵינְכֶם שֶׁלָּכֶם עוֹד.כִּי בִּמְחִיר נִקְנֵיתֶם, לָכֵן כַּבְּדוּ אֶת אֱלֹהִים בְּגוּפְכֶם וּבְרוּחֲכֶם אֲשֶׁר לֵאלֹהִים הֵם.” (קורינתים א׳ ו׳ 19-20) אחים ואחיות יקרים באדון, הגוף שניתן לנו הוא מתנה מאלוהים והיכל לרוח הקודש. לכן נקראנו לשמור עליו בכבוד ובקדושה, ולא לעוות את הצלם שאלוהים הטביע בנו.
מי שיש לו קעקועים מן העבר, מלפני החזרה בתשובה, אל ירגיש ייאוש. אך מן הראוי שלא להוסיף קעקועים נוספים, אלא לבחור בדרך של שמירה וכבוד לגוף כפי שנברא.
נשים יקרות, אל תתנו לאויב לגרום לכן לחשוב שאינכן יפות כפי שאתן. היופי שאלוהים נתן לכן הוא יופי אמיתי. לכן ראוי להימנע משינויים קיצוניים בפנים או בגוף שעלולים לעוות את הבריאה. גם כאשר אתן בוחרות להתאפר, ניתן לעשות זאת בצניעות ובעדינות באופן שמכבד את המראה הטבעי מבלי להסתיר או לשנות את הפנים שאלוהים ברא. טבעי לרצות להיראות מסודרות ומטופחות, אך אין צורך לכסות או להחליף את היופי שאלוהים שם בכן.
אורח חיים פעיל רוחנית: הכלים הרוחניים למאבק ולחיזוק
באתר הוקדשו מאמרים מפורטים לכל אחד מן הכלים הרוחניים המסייעים להתחזק ולנהל חיים מודעים ויציבים יותר מבחינה רוחנית. להלן עיקריהם:
כוח התפילה - הנשק המרכזי - התפילה היא הנשק החזק ביותר במאבק הרוחני. אין כוח שטני שמסוגל לעמוד מולה. עבור רוחות הטומאה, התפילה היא אש שורפת. הן לא מפחדות משום דבר מלבד אלוהים.
אך מה שמערער את השטן יותר מכל, אינו רק עצם התפילה אלא הקשר שנבנה דרכה. מערכת יחסים חיה, יומיומית ומתמשכת עם אלוהים. זהו האיום האמיתי.
כאשר אדם מתמיד בתפילה בבוקר ובערב חייו מתמלאים בנוכחות רוח הקודש. נוכחות זו פועלת כאש מתמדת, שאינה מאפשרת לרוחות הטומאה להתיישב או לפעול. הן נשרפות, נחלשות ואינן מצליחות להיאחז.
השחרור הרוחני מתבצע דרך שגרה של ששה שלבי תפילה שנועדו לבטל את ה"רישיון החוקי" של השדים בחייכם:
1. הודיה על הטוב ועל המבחנים
2. בקשת סליחה על החטאים וידוי ספציפי על החטאים אשר פתחו דלת לרוחות הטומאה להיכנס. צער אמיתי שובר את אחיזת השד.
3. תפילה למען הזולת תפילה עבור אחרים, הפניית המבט החוצה עוזרת לריפוי האישי
4. בקשות אישיות: בקשת שחרור וריפוי בשם ישוע המשיח.
5. שימוש בסמכות (פקודות לשדים): פקודה לרוח הזאר - רוח העבודה הזרה לעצור, לעלות למצח ולהיקשר שם ולסגוד.
6. סיום בהודיה: חתימת התפילה באמונה שהישועה כבר ניתנה.
במאמרים הבאים נרחיב איך ליעל את התפילה בלוחמה הרוחנית, ולהשתמש בדבר אלוהים כנשק.
סגידות - השפה הרוחנית שנשכחה - הסגידה היא אחד מכלי הנשק החזקים ביותר. זוהי שפה רוחנית עמוקה שנשכחה עם הזמן בתרבויות רבות, ומטרתנו היא לדבר את השפה שאבותינו הקדושים דיברו.
כאשר אדם משתחווה לאלוהי אברהם, יצחק ויעקב הוא מפעיל סמכות רוחנית. לא רק הוא סוגד גם רוחות הטומאה הכפופות לו נאלצות להיכנע ולהשתחוות. המצב הזה יוצר עבורן לחץ רוחני עצום, הן אינן מסוגלות לשאת את הסגידה לאלוהים. הן נחלשות, נשרפות ומוצאות את עצמן נאלצות לצאת מחייו של האדם.
צום - מכת אש לרוחות חזקות - ישוע מלמד בברית החדשה שיש סוגים של רוחות טומאה שאינם יוצאים בתפילה בלבד: “וְהַמִּין הַזֶּה לֹא יֵצֵא אֶלָּא בִּתְפִלָּה וּבְצוֹם.”
הצום הוא נשק עמוק וחודר. כאשר האדם צם, הוא מרעיב את הבשר אך לא רק את הבשר, אלא גם את רוחות הטומאה שניזונים מהתשוקות והחולשות.
הצום הוא צליבה של התאוות, שבירת הרצונות הפיזיים, והכנעה מוחלטת של הגוף. כאשר משלבים צום עם תפילה נוצרת עוצמה רוחנית שמכה ישירות בכוחות החזקים ביותר. זהו מצב שבו השטן אינו מתמודד אלא נסוג.
שמן קדוש ומים חיים - הפעלת נשק רוחני בגוף - כפי שנעשה על ידי הקדושים בברית הישנה והחדשה, גם אנו נקראים להשתמש בכלים רוחניים מוחשיים. משיחת איברים שבהם מורגשת פגיעה כאב, לחץ או אי־נוחות אינה פעולה סמלית בלבד, אלא פעולה רוחנית מכוונת. היא מחלישה את אחיזת רוחות הטומאה באותם אזורים ופועלת נגדם ישירות. האדם נקרא להשתמש בכל כלי שהוענק לו באמונה ולא להותיר אף זירה פתוחה.
צדקה ונדבה - כוח שמגרש חושך - הצדקה והנדבה אינן רק מעשה מוסרי הן פעולה רוחנית בעלת כוח ממשי.
ישוע לימד שמי שאינו נותן אינו חי לפי דרך המלכות. הנתינה שוברת אנוכיות, פותחת את הלב ומביאה אור למקום שבו היה חושך.
כאשר אדם נותן, הוא פועל לפי רצון אלוהים ורוחות הטומאה אינן מסוגלות לשאת זאת. הן אינן עומדות מול קיום מצוות המשיח. גם פעולה חיצונית של עזרה לאחר פועלת ישירות בעולם הרוחני ומחלישה את האחיזה.
למאמינים הנוצרים שכבר הוטבלו ממולץ לשאוף לקבל את הקורבן הקדוש לעיתים קרובות על מנת להתחזק רוחנית.
עזרה רוחנית חיצונית - במקרים שבהם מדובר באחיזה עמוקה, תורשתית או חזקה במיוחד כזו שאינה נשברת בקלות דרך עבודה אישית בלבד יש צורך לפנות לסמכות רוחנית. אדם הנמצא במצב כזה אינו צריך להתמודד לבד, אלא לפנות לכומר או איש אמונה בעל סמכות בגירוש שדים.
יש מצבים שבהם האחיזה הרוחנית מושרשת לאורך שנים או עוברת מדור לדור, ולכן נדרש טיפול ממוקד, סמכותי ומכוון.
טבילות ריפוי במים חיים - טבילה במים חיים היא כלי רוחני נוסף לחיזוק ולשחרור. מדובר בטבילות חוזרות במקורות מים בעלי משמעות והיסטוריה מבורכת כגון נהר הירדן, עין חניה ומעיינות נוספים בישראל.
הטבילה היא ביטוי להיטהרות, כניעה והתחדשות רוחנית. כאשר היא נעשית מתוך אמונה, היא פועלת לחיזוק האדם ולהחלשת אחיזת רוחות הטומאה.
כפי שנראה בסיפורו של נעמן שר הצבא, אשר נרפא לאחר שטבל שבע פעמים יש כוח בהתמדה ובציות לפעולה הרוחנית, גם כאשר היא נראית פשוטה.
כל הפעולות האלו ועוד עוזרים לנו לשמור על חיי קדושה, להיות קרובים לאלוהים ומעצמים את פעילות רוח הקודש מה שבאופן אוטומטי משפיע על הרוחות הטומאה היושבות בנו וגורם להן לצאת כי הן לא בנויות לשרוד את אש רוח הקודש הנוכחת בחייכם. השחרור מרוח הזאר - רוח העבודה הזרה אינו אירוע חד פעמי אלא מסע של טהרה.
חיי תפילה פושרים, הימנעות מהתקדשות ואהבת אזור הנוחות גודעים צמיחה רוחנית ומאפשרים את המשך פעילותם של רוחות הטומאה בחיינו אז
"החזיקו את מלוא נשק האלוהים, כדי שתוכלו לעמוד נגד מזימות השטן." (אפסיים פרק ו', פסוק י"א)
המלחמה דורשת התמדה. השטן עשוי להגביר את התקפותיו (דרך עייפות או חוסר חשק לתפילה) ברגע שתתחילו להילחם, אך זו הוכחה שהכלים עובדים ושישועתכם קרובה.
