אסטרולוגיה נורמולוגיה וגלגל מזלות
גורל בכוכבים או חיים במשיח?
האם שמתם לב שכמעט בלי שנרגיש, החלפנו מזבחות?
לא עוד פסלים מאבן ועץ אלא מפות לידה, תחזיות כוכבים, וטבלאות גורל עטופות בשפה ”רוחנית“, ”מדעית“ או ”אישית“.
אנשים רבים אינם כורעים היום מול אלילים גלויים, אך הם נותנים לכוכבים להגדיר מי הם, למזל להסביר את בחירותיהם, ולתאריך הלידה לקבוע את עתידם. האסטרולוגיה, הנומרולוגיה וגלגל המזלות הפכו בעידן שלנו לשפה חדשה של משמעות, שקטה, מקובלת, ולעיתים אף מחופשת לאמונה תמימה.
אך השאלה האמיתית איננה האם זה ”עובד“, אלא למי נמסרת הסמכות על חיינו. כאשר האדם מחפש זהות, נחמה והכוונה בבריאה במקום בבורא גם אם זה נעשה באסתטיקה מודרנית ובלי קטורת הוא ניצב שוב מול אותה שאלה עתיקה:
את מי אתה עובד, ומי קובע את דרכך?
המאמר הזה אינו מתקפה על אנשים, אלא קריאה להתעוררות. לבחון בכנות האם מה שנראה לנו ככלי רוחני הוא למעשה עבודה זרה בתחפושת עכשווית והאם ויתרנו בלי לשים לב על החירות והקשר החי עם אלוהים לטובת גורל כתוב בכוכבים. הכתובים אינם משאירים מקום לאזור אפור.
הברית החדשה מזהירה באופן חד וברור מפני כל ניסיון להחליף את הנהגת אלוהים בכוחות אחרים גם אם הם עטופים בשפה של ”הכוונה“, ”אנרגיה“ או ”גורל אישי“. השליח פאולוס כותב:
ִ״כִּי מַה שֶׁהַגּוֹיִם זֹבְחִים לַשֵּׁדִים הֵם זֹבְחִים וְלֹא לֵאלֹהִים; וְאֵינִי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיוּ שֻׁתָּפִים לַשֵּׁדִים.״
(הראשונה אל הקורינתים י׳, 20)
אין כאן גינוי של סקרנות אנושית, אלא קביעה רוחנית חדה: כאשר אדם מבקש דעת, כיוון או זהות ממקורות שאינם אלוהים הוא פותח פתח להשפעה שאיננה ניטרלית. אין דבר כזה ”רק בשביל הכיף“ בעולם הרוח. או שאדם מונהג על ידי רוח האמת, או שהוא נמסר לכוחות אחרים, גם אם אינו מתכוון לכך. האמונה במשיח אינה מאפשרת דו־קיום בין אמון באל חי לבין תלות בכוכבים, במספרים או במזלות. היא קוראת לוויתור מוחלט על כל מקור סמכות מתחרה, ולבחירה אמיצה: לא גורל כתוב בשמיים אלא חיים המונחים בידי האל עצמו.
הרקע להתפתחות עבודת הכוכבים
עבודת הכוכבים איננה תופעה מודרנית, ואף לא תחביב תמים של העידן החדש. שורשיה נטועים עמוק בתרבויות העתיקות ביותר, שבהן האדם ביקש להבין, לשלוט ולחזות את גורלו באמצעות גרמי השמיים. כבר בבבל ובאשור נצפו הכוכבים לא רק ככלי למדידת זמן ועונות, אלא כמקורות סמכות אלוהית. הכוכבים נתפסו כשליחי האלים, ולעיתים כאלים עצמם, והאסטרולוגיה שימשה כלי מרכזי לניבוי עתידם של מלכים,
מלחמות וגורלות של עמים שלמים.
במצרים העתיקה התחבר מעקב הכוכבים לפולחן הדתי ולחיי הנצח, וביוון קיבלה האסטרולוגיה לבוש פילוסופי. שם נולד הרעיון של ”גורל כתוב בשמיים“ תפיסה שלפיה היקום פועל כמנגנון קבוע, והאדם כלוא בתוך סדר קוסמי שאין ממנו מוצא. ברומא כבר הפכה האסטרולוגיה לנחלת ההמונים, והורוסקופים אישיים החלו לעצב זהות, אופי והחלטות יומיומיות.
אך מאחורי ההתפתחות התרבותית הסתתרה הנחה רוחנית מסוכנת: שהבריאה איננה רק יצירה אלא מקור סמכות. במקום לראות בכוכבים ”אותות ולמועדים“ כפי שנבראו ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים.“
(בראשית א׳, 14)
הם הועמדו בעמדת הנהגה, שיפוט וקביעת גורל. כך התחלף הקשר הישיר עם אלוהים במערכת מתווכת של גרמי שמיים, מספרים וסימנים.
הכתובים, לעומת זאת, מתייחסים לעבודת הכוכבים לא כטעות אינטלקטואלית אלא כסטייה רוחנית.
כבר בעולם העתיק נוצר עימות ברור בין אמונת ישראל שהעמידה אל אחד, חי וריבון, מעל כל הבריאה לבין תרבויות שסגדו לשמש, לירח ולכוכבים. הברית החדשה ממשיכה קו זה, כשהיא קוראת למאמינים לצאת מכל מערכת רוחנית שבה הבריאה תופסת את מקומו של הבורא.
בעידן המודרני לא נעלמה עבודת הכוכבים היא רק החליפה שפה. האלים הישנים פינו את מקומם ל“אנרגיות“, ”מפות לידה“ ו“התאמה אישית“, אך העיקרון נשאר זהה: חיפוש זהות, ביטחון והכוונה מחוץ לאלוהים.
מה שפעם היה פולחן גלוי, הפך היום לנורמה תרבותית מקובלת ולעיתים אף לאיום רוחני חבוי בתוך שיח של התפתחות אישית.
פעילות רוחות הטומאה מאחורי גלגל המזלות
גלגל המזלות אינו כלי תמים מאחורי כל מזל עומדת רוח טומאה, ושורש כל המערכת הוא שדים.
כאשר אדם טוען על עצמו שהוא מזל ”קשת“, ”טלה“, ”בתולה“ או כל מזל אחר ומגיע להסכמה עם הזהות של המזל הוא פותח דלת לשדים של אותו אלמנט מגלגל המזלות.
ברגע שיש הסכמה, יש כניסה.
כאשר אדם מקבל על עצמו את הזהות שהמזל מקצה לו, הוא בעצם מסכים, לא רק להגדרה חיצונית, אלא:
- לתכונות האישיות
- לדפוסי ההתנהגות
- ולחולשות של אותו מזל שאלה בפועל תכונות של שדים.
לדוגמה:
אם למזל טלה מיוחס שהוא ” בלתי צפוי ומלא זעם“, ואדם מקבל זאת על עצמו, הוא קושר את עצמו לרוח טומאה שתכונותיה הן חוסר צפיות וזעם ושם מתחילה הפעילות שלה בחייו.
דוגמה נוספת היא מזל עקרב, באסטרולוגיה אומרים על עקרב שיש לו ”תשוקה מינית גבוהה“, ”עוצמה מינית בלתי נשלטת“, ושהמיניות
היא ”חלק מהגורל שלו“.
כאשר אדם שומע את זה ומגיע להסכמה עם הזהות הזו, הוא למעשה מקבל על עצמו שקר רוחני שאומר:
”אין לי למה להתאפק, אין לי למה לפתח ריסון עצמי ככה אני.“
זוהי הסכמה עם שד של הפקרות מינית, כי ברגע שאדם מייחס את זה למזל שלו, הוא מרגיש שזה לא חטא, אלא טבע.
זו אחת הדרכים שבהן שדים פועלים:
לא רק בלהשחית את המוסר, אלא בלהגדיר מחדש את החטא בתור זהות.
שדים הם רוחות ללא גוף, והם מחפשים כלי כדי לפעול דרכו.
„כַּאֲשֶׁר הָרוּחַ הַטְּמֵאָה יוֹצֵאת מִן־הָאָדָם, הִיא עוֹבֶרֶת בִּמְקוֹמוֹת יְבֵשִׁים וּמְבַקֶּשֶׁת מָנוֹחַ וְאֵינֶנָּה מוֹצֵאת; וַתֹּאמֶר: אָשׁוּב אֶל־בֵּיתִי אֲשֶׁר יָצָאתִי מִשָּׁם.“
(לוקס י״א, 24)
לפי ישוע רוחות טומאה מחפשות גוף להתיישב בתוכו ולא נרגעות עד שהן מוצאות. כאשר אדם מזדהה עם מזל, הוא נותן לשד בית, ודריסת רגל להרוס, לגנוב ולהשמיד. ״הַגַּנָּב אֵינוֹ בָּא אֶלָּא לִגְנֹב וְלַהֲרֹג וּלְהַשְׁמִיד...״ (יוחנן י׳, 10)
זו מטרת השדים מאחורי המזלות: לגנוב זהות, להרוס נפש, ולהשמיד ייעוד. בהזדהות עם גלגל המזלות האדם נותן לשד לקבוע את הזהות שלו, במקום שאלוהים יקבע את זהותו.
אסטרולוגיה - הקצאת זהות רוחנית דרך מזלות ונורמולגיה הקצאת זהות דרך מספרים ותאריכים
אסטרולוגיה מתיימרת לתת לאדם זהות, תכונות אופי, גורל ומערכת קשרים על בסיס מצב הכוכבים בזמן הלידה.
בפועל, מדובר בהסכמה לזהות שאינה מאלוהים, אלא מוגדרת על־ידי מערך רוחני זר. מי שמסכים להיות ”מזל סרטן“ או ”מזל דגים“ מקבל על עצמו זהות שלא ניתנה לו מהבורא.
נומרולוגיה עושה פעולה דומה אך באמצעי אחר: מספרים ותאריכי לידה.
לכל מספר מוצמדת אישיות, אופי, נטיות רוחניות, ו”ייעוד“ של האדם.
לדוגמה: ”את מספר 9 - את מקריבה, רוחנית, רגישה“, או ”את 6 - את מינית, מלאת תשוקה ויצר“.
כאן קורה אותו עיקרון:
1. האדם מקבל זהות רוחנית שמחוץ לאלוהים
2. הוא מגיע ל־הסכמה שזו האמת שלו
3. הוא פועל לפיה מתוך אמונה שזה ”הגורל“
ברגע שאדם מכריז:
”אני מספר 9 ולכן אני כזאת וכזאת“ או, ״אני מספר 6 ואני מינית וזה הטבע שלי“.
הוא מקבל על עצמו תכונות שלא ניתנו לו מה‘ אלא ממערכת זרה ובכך נפתחת דלת לרוחניות שאינה קודש. אסטרולוגיה, נורמולגיה ומזלות יוצרים מצב שבו אדם מוותר על שליטה עצמית, לא רואה צורך להתקדש, ומצדיק את ההתנהגות שלו ע“י ”הגורל“.
אבל בפועל זו כניעה לרוח טומאה שמתחבאת מאחורי המזלות ומנסה לגנוב ולשבש את הגורל שאלוהים נתן וייעד אתכם.
שורש האסטרולוגיה לפי ספר חנוך
בספר חנוך מסופר שהידע על הכוכבים והמזלות לא הגיע מחכמה אנושית או ממדע עתיק, אלא מרוחות טומאה. לפי חנוך, המלאכים שנפלו (ה״ ִעירים״) לימדו את בני האדם ידע אסור מהעולם הרוחני. בפרק ח׳
כתוב:
ֵלְמְדוּ אֶת־בְּנֵי הָאָדָם אוֹתוֹת וּמוֹעֲדִים וְחֻקּוֹת.
וְקְסָמִים לִמְּדוּ אוֹתָם הַכּוֹכָבִים וְאֶת־מַהֲלָכֵיהֶם…
וַיָּחֵלוּ לְהַשְׁחִית אֶת־הָאָרֶץ וְאֶת־הַשָּׁמַיִם.“
(חנוך א׳, ח׳)
כלומר, הידע של הכוכבים, המזלות, האותות והמחזורים הגיע מרוחות טומאה ולא מאלוהים. המטרה של הידע הזה לא הייתה לעזור לאדם, אלא להסיט אותו מלהביט אל הבורא ולהתחיל להסתכל על הבריאה, על סימנים וגורל. כבר בתקופות הקדומות, האסטרולוגיה לא הוצגה כ“תחביב“ או ”כלי עצות“, אלא כהדרכה של שדים שמנתקת את האדם מאלוהים ומכניסה אותו לעולם של גורל, סימנים ותלות בכוכבים. בסופו של דבר, שורש האסטרולוגיה הוא לא חכמה אלא מרד רוחני.
נקודת המבט של התנך
במלכים ב׳ מסופר ״וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ יְהוֹשִׁיָּהוּ אֶל־הֵיכַל יְהוָה וַיִּסָּר אֶת כָּל־הַבַּעֲלִים... וַיִּשְׁתַּחֲוּ לְכָל־צָבָא הַשָּׁמַיִם, לַבַּעַל, לַשֶּׁמֶשׁ, לַיָּרֵחַ וְלַמָּזָלוֹת.“ (מלכים ב׳ כ״ג, 5) כלומר הוא ביטל בפועל את עבודת הכוכבים והמזלות ושאר העבודה הזרה שהייתה בתוך ממלכת יהודה והחזיר את הפולחן לה׳ בלבד, מה שמראה שהתנ״ך רואה בעבודת הכוכבים פולחן זר בעל ממד רוחני מסוכן.
בישעיהו מ״ז 13 הנביא לועג לבבל: ״יִצִּילוּךָ הָאֱלֹהִים הַשָּׁמַיִם, הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים, מוֹדִיעִים לְחֻדָּשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלֶיךָ.“
כלומר למרות העיסוק האסטרולוגי שלהם, הם לא באמת מצילים ולא נותנים שליטה בגורל. משני הפסוקים יחד עולה שהתנ״ך מצייר את עולם האסטרולוגיה ועבודת הכוכבים כמרכז של עבודה זרה וכמנגנון המחליף את ביטחון האדם בה׳ בכוחות שמימיים אחרים, ולכן ההתנגדות היא לא רק הלכתית דתית אלא גם זהותית ורוחנית.
הכתובים מלמדים שהגורל והזהות של האדם אינם נקבעים על־ידי שמיים אסטרולוגיים או חישובים מספריים אלא על־ידי אלוהים בלבד.
דוד המלך הכריז:
"יְהוָה מְנָת־חֶלְקִי וְכוֹסִי, אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי..״ (תהילים ט״ז, 5)
זהו הצהרת בעלות:
לא הכוכבים קובעים את גורלי אלא ה‘ עצמו.
לא מספרים מגדירים את מי שאני אלא הבורא שברא אותי בצלמו. לא ”מזל“ מעניק לי תכונות אלא רוח אלוהים וקריאתו על חיי.
כאשר ה‘ הוא זה שמחזיק את החלק, את הכוס ואת הגורל אין מקום לזהות אחרת, ואין דלת פתוחה לשדים או לרוחות טומאה.